הרב יהודה זולדן – לקרוא לשבויים דרור

קצת על הכותב/ת...

הרב יהודה זולדן
לשעבר מפקח על הוראת תלמוד ותושבע"פ בחינוך הדתי

פדיון שבויים – הקשר כספי

המושג "פדיון שבויים" משמעותו תמורה כספית עבור שחרור שבויים וחטופים וכך היה מקובל בעולם בעבר: שודדים חטפו אנשים או שבעקבות הסתבכות בחובות והשובים דרשו כסף תמורת שחרורם. אם כן, הפדיון הכספי נועד להציל את השבוי או החטוף ממות או מעבדות. הרמב"ם כתב: 

"ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות". 

(הלכות מתנות עניים ח, י)

עם זאת בהמשך כתב הרמב"ם: 

"אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן מפני תקון העולם, שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם". 

(שם יב)

מדברי הרמב"ם עולה כי זוהי מצוה גדולה וחשובה אך לא בכל מחיר! ההקשר של הפדיון הוא המחיר כספי של השבויים. לא ברור וקשה להגדיר מהו הגבול הכספי המגביל את "יתר על כדי דמיהם"; הדבר נתון לשיקול הדעת של מנהיגי הציבור, או של בני משפחה שבעבר נשאו ונתנו מול השובים. 

 

החלפת שבויים – הקשר מלחמתי

לצערנו, גם בעבר נחטפו ונפלו בשבי, כפי שמופיע במקורותינו, כך לדוגמה:

"וְהִנֵּה נָפְלוּ אֲבוֹתֵינוּ בֶּחָרֶב וּבָנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ וְנָשֵׁינוּ בַּשְּׁבִי עַל זֹאת"

(דברי הימים ב, כט, ט).   

"החלפת שבויים" הוא ביטוי שהקשרו הוא סיום מצב מלחמה בין מדינות, ובעשרות השנים האחרונות גם מול ארגוני טרור. במצב זה משוחררים שבויים וחטופים משני הצדדים הניצים, אלה תמורת אלה. הביטוי החדש יחסית "עסקת שבויים" כולל הסכמות נוספות בין הצדדים. בשני המקרים מצווה גדולה מאד לשחרר את השבויים והחטופים, אך גם כאן יש להחיל את הכלל שלא בכל מחיר, כאשר הגדרת גבול המחיר היא קשה ומורכבת הרבה יותר מבעבר. שכן, ארגוני הטרור אינם לוחמים רק בחיילים; הם פוגעים גם באזרחים: גברים, נשים, זקנים זקנות, ילדים וילדות. על כן יש לראות את כל השבויים וחטופים "כגוף אחד" שנפגע במלחמה שיש לעם ישראל בארצו כנגד אויביו. 

 

סמכות ואמון

נהלי המלחמה נקבעים ע"י הרשות המדינית והצבאית, ועליהן מוטלת החובה לשקול ולהכריע איזה הסכם להשבת שבויים אינו פוגע בביטחונה ובמעמדה של מדינת ישראל. זוהי אחריות אדירה! 

הרשויות הצבאית והמדינית הו גם אלו שקובעות איך לנהל את שדה הקרב, ועל החיילים והאזרחים לתת בהם אמון ובעקבות כך למלא את ההוראות והפקודות. באותו האופן יש לסמוך עליהם בכל הקשור למשא ומתן הנוגע לעסקת שבויים. יש לזכור, כי רוב מוחלט של אזרחי המדינה לא מודעים לכל השיקולים הצבאיים, המדיניים, הכלכליים שעומדים בפני מקבלי ההחלטות. אלו הם דברים מורכבים ביותר והאחריות כבדה מאוד. יתכן שהם טועים בשיקול הדעת, יתכן שאולי אחרים היו מכריעים אחרת, אבל הם מנהיגי המדינה שנבחרו, והם שצריכים להוביל עניין זה כפי שהם מובילים בתחומים אחרים. מותר להעביר ביקורת, אפשר להציע כיוונים אחרים, אך לא לפגוע בלכידות של העם, ולא לקעקע את סמכות המנהיגות השלטונית שנבחרה.   

 

סכנה של מחלוקת פנימית   

בתורה נאמר: " כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" (דברים כג, י). 

מהו הדבר הרע ממנו צריך להישמר? – הרמב"ן פירש: 

"היינו דיבור רע, והוא לשון הרע כדי שלא יהא ביניהם מחלוקת ויכו ביניהם מכה רבה מאד יותר מן האויבים". (שם).

על-פי פירוש הרמב"ן, הסכנה של מחלוקת פנימית בשעת מלחמה ותוצאותיה, עלולות להיות גרועות יותר מהמלחמה באויבים. 

פרשן התורה, הרב אפרים לונטשיץ הוסיף עוד:

"וזה דבר ברור, שכשאין שלום בין הלוחמים הרי הם מנוצחים, כמו שקרה לפריצי ישראל בבית שני. לכך אמר 'כי תצא' בלשון יציאה, מיעט המלחמה הפנימית תוך העיר, לומר שדווקא כצאתך העיר תפרוש כפך למלחמה, אבל בתוך העיר יהיה שלום ביניכם. ודווקא 'למלחמה' תצא ולא ממלחמה, ודווקא 'על אויביך' תצא, ולא על אוהביך לרעך כמוך." 

(כלי יקר, דברים כא, י)

בפסוק אחר נאמר: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹוהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ."

(דברים כא, י), ועל כך כתב עוד הרב לונטשיץ: 

" 'ושבית שביו' של השונא, ולא שתבקש לצוד את חברך במצודתך. כי כל אלו דברים המזיקין במלחמה. ואם את כל אלה תעשה אז 'ונתנו ה' אלוהיך בידיך' אבל לא זולת זה". 

(כלי יקר, דברים כא, י)

בתקווה

יהי רצון שיקוימו ובמהרה דברי הנביא ישעיהו:

 

"רוּחַ אֲדֹנָי ה' עָלָי יַעַן מָשַׁח ה' אֹתִי 

לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב 

לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ 

לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַה' וְיוֹם נָקָם לֵאלֹוהֵינוּ 

לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים  לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן 

לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר 

שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל מַעֲטֵה 

תְהִילָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה 

וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק מַטַּע ה' לְהִתְפָּאֵר

וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ

וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב שֹׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר".

(ישעיהו, סא, א-ד)