הרב יוסי פרומן
ראש ישיבת מחניים
בדבר השאלה של עסקת החטופים יש כאן שאלה עקרונית ושאלה קונקרטית. באופן עקרוני אני חושב שאחריות כל מנהיג היא להסתכל על התמונה הכללית ולבחור במה שיביא חיים ליותר הרבה אנשים, על פני מה שיציל מעט אנשים, גם אם הם קרובים וקולם זועק אלינו. זה נכון בהכרעות לגבי סל התרופות, בשאלות של השקעה בתשתיות וגם בנושא הביטחוני. הרי זו מהות הפעלת הצבא: סיכון של מעט אנשים קונקרטיים (חיילים) בהווה כדי להציל רבים אמורפיים (אזרחים) בעתיד. באופן כללי בעולם של התרבות המערבית הרגישות לזכויות הפרט הולכת ומתגברת, ברוך ה', אבל צריך לשים לב שזה לא יהיה על חשבון זכויות הכלל.
וכך גם לגבי החטופים: אי אפשר לוותר על הניצחון על החמאס, שבו תלוי הקיום הלאומי והכללי שלנו, וחייהם של רבים, כדי להציל חיים של אנשים פרטיים, אהובים ויקרים ככל שיהיו. אם למשל נדע את מקום המסתור של סינוואר נשלח לשם צוות של סיירת מטכל לחסל אותו, אפילו אם נדע בוודאות שזה יעלה בחיי חיילינו, כיוון שחיסולו הוא גורם משמעותי בתמונת הניצחון הכללית, שבשבילה אנחנו משלמים כל הזמן בחיי לוחמים פרטיים. לכן גם אם סינוואר מוקף בחטופים, החובה לפעול לחיסולו תהיה זהה גם במחיר נורא של חיי חטופים. אין אבחנה בין דם לדם.
אלא שבשאלה הקונקרטית שעומדת לפתחנו כרגע, אני חושב שהתמונה שונה. לפי הפרסומים המחיר העיקרי שאנחנו נדרשים לשלם כדי לשחרר את חטופינו הוא לסיים את המלחמה ולצאת מעזה. ובעיניי – זה דבר שהיינו צריכים לעשות אותו מזמן, גם בלי קשר לחטופים. בחודשים הראשונים היה תמרון צבאי מסיבי שבו הִכֵּינוּ בחמאס ובעוזריו מכה משמעותית. בכל החודשים שעברו מאז, התמשכות המלחמה אומנם מביאה לנו הישגים נקודתיים – עוד מג"ד חמאס מחוסל, עוד מנהרה מושמדת, וכדומה – אבל נזקיה של ההתארכות הזאת גדולים בעיניי הרבה מהרווחים הללו: השחיקה העמוקה של לוחמי המילואים ובני משפחותיהם, הסדקים החברתיים שהולכים ונפערים, הבור הכלכלי העצום שאנחנו כורים לנו ולדורות הבאים אחרינו – כל אלו הם מחירים שמהווים בעיניי איום קיומי הרבה יותר עמוק מאשר שאריות כוחו של החמאס שעוד לא השמדנו. אם תיפתח עלינו מערכה מצפון השאלות הללו יכולות לאיים ממש על יכולת העמידה שלנו כאן. ההשוואה המתבקשת היא למלחמת יום הכיפורים – אף על פי שהיא נפתחה באיום חריף הרבה יותר על קיומנו כאן והיינו על סף "חורבן הבית השלישי" (בניסוחו של דיין), היא נסתיימה בתום פרק זמן קצר הרבה יותר, גם מבלי שצבאות מצרים וסוריה נמחקו לחלוטין. מנהיגינו השכילו לסיים אותה עם הישגים מרשימים ומרתיעים, גם בלי ניצחון מוחלט.
לכן בעניין השאלה של עסקת החטופים הנוכחית, אני חושב שרק טוב יעשה לנו לסיים עכשיו את המלחמה בעזה. ואם נוכל להרוויח גם את חיי החטופים היקרים לליבנו כל כך בתמורה לכך – מה טוב.
בעזרת ה'.
הקמה ותחזוקת האתר: משרד פרסום: Brain&Brand