הרב פרופ' דניאל שפרבר – ברוך מתיר אסורים

קצת על הכותב/ת...

הרב פרופ' דניאל שפרבר

ברוך מתיר אסורים/שבויים וזוקף כפופים/ניצולים, פרשת וארא, תשפ"ד

בחומש שמות (ו, יג) אנו קוראים פסוק שבו הקב"ה מדבר עם משה ואהרון, ומצווה עליהם ציווי לא כל כך ברור ומובן. וזה לשונו: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים". הציווי לפרעה פשוט ומבורר, שעליו לשחרר את בני ישראל מסבלות מצרים. אך מה הציווי לבני ישראל? הרי הם בעצמם אינם יכולים להוציא את עצמם ממצרים. על השאלה הזאת ענו חז"ל בירושלמי (ראש השנה, פ"ג ה"ה): "א"ר שמואל בר יצחק: 'ויצום אל בני ישראל' – על מה ציוום? על פרשת שילוח עבדים…"  רש"י שם כתב, על פי מדרש תנחומא (בא, ז): "ציווה עליהם להנהיגם בנחת…" אך, כאמור ר' שמואל בר יצחק פירש שהמדובר בשילוח, כלומר שחרור עבדים. וזוהי המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל במצרים. לפי פרשנות זו עליהם היה לשחרר את העבדים שלהם כדי שיוכלו הם להשתחרר מעבדות מצרים. ואם נתחייבו לשחרר את עבדיהם הם, שאין מענים אותם, ומאכילם לשובע ותנאים נוחים ניתנים להם – וכפי ששנינו בברייתא בקידושין כ ע"א: "'כי טוב לו עמך' (דברים טו, טז) – 'עמך' במאכל ו'עמך' במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקייה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן, מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו" (והשוו ערכין ל ע"ב) – על אחת כמה וכמה שאנו מחויבים לשחרר את אלה אשר שבויים במעין עבדות קשה וחמורה וסובלים סבל נורא אצל שוביהם.

ואכן הברכות שאנו מברכים כל בוקר בברכות השחר מזכירות לנו עניין זה בכל תוקף: "ברוך אתה ה'… מתיר אסורים", ולאחר מכן "זוקף כפופים". והנה לשונות אלה הן על פי תהילים קמו ז-ח, ששם קוראים אנו: "…ה' מתיר אסורים, ה' פוקח עיוורים, ה' זוקף כפופים…" אך בברכות השחר נשתנה הסדר, ו"מתיר אסורים"ו"זוקף כפופים" צורפו יחד, ואילו "פוקח עיוורים" הוקדם לראש הסדר. והסדר החדש הזה הוא על פי סידורי אשכנז וספרד, ומופיע אף בשולחן ערוך (אורח חיים סימן מו סעיף ה), וראו ט"ז שם, אות ו' שהאריך בעניין זה); אך בסדר רב עמרם גאון הסדר הפוך: 'זוקף' ואז 'מתיר', והוסיף רב עמרם שאיננו אומרים "מתיר אסורים", כי ברכת זוקף כפופים מספיקה. אך הרב האי גאון היה מברך "מתיר אסורים", וראו בבית יוסף, ובמחזיק ברכה של החיד"א, שדנו בעניין זה. 

אולם כאמור נתקבל הסדר: "מתיר אסורים" ולאחריו "זוקף כפופים". וכתב בסידור כנסת הגדולה (תכלאל ח"א עמ' ט, על פי ר' יוסף צובירי), בהסבר לכך שהקדימו "פוקח עיוורים", שצריכים אנו לפקוח את עינינו ולראות בצרתם של אחינו בית ישראל… [ובברכת] "מתיר אסורים" – כמו שנאמר, "לקרוא לשבויים דרור ולאסורים פקח קוח" (ישעיה סא, א)… וכן "זוקף כפופים", כמו שנאמר, "מקים מעפר דל [מאשפת ירים אביון]" (שמואל א' ב, ח, והשוו תהילים קיג, ז) – מעפר ואשפות מחילות עזה.

והנה גם לאחר שייצאו בעזרת ה' האסורים משביים באשפות המחילות, עדיין יהיו הם כפופים וסגופים, שחופים ושפופים, ויזדקקו לטיפולים רבים וממושכים עד שיוכלו לעמוד זקופים. כי כאשר נופל אדם עד שאול תחתיות, נזקק הוא שיקימוהו מעפר דל (ראו ילקוט שמעוני רמז פ"ו בשם ילמדנו, ושם רמז שצ"ד), עד שיוכל שוב להיות בבחינת נזקף מכפיפותו. ויהי רצון שמי שסומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים יקיים אמונתו ליוצאי עפרה של עזה, כי הוא מלך ממית [אויבים] ומחיה [צדיקים] ויצמיח לנו ישועה, בקרוב בימינו. אמן כן יהי רצון.