הרב שלמה שרגא – חטופים

מאמר זה נכתב לעילוי נשמת ה"ה בן זוסמן הי"ד ב"ר צבי זוסמן, לבקשת בני המשפחה ויה"ר שיהיו הדברים לעילוי נשמתו הקדושה.

הנה קושי השבי אין צריך לפרט מלבד מה דאיתא בגמרא (בבא בתרא ח ע"ב) "שבי קשה מכולן". כיום מתפרסמות חדשים לבקרים תמונות וסרטונים מחרידים מתנאי השבי של אחינו ואחיותינו הי"ו הכלואים בעזה, ולב כל יהודי נכמר ומצטמרר בראותו זאת. בפרט שידוע לכול אכזריותם וגודל רשעותם של מחבלי החמאס, אחרי מה שראה כל העולם כיצד הרגו עולל עם יונק בחיק הוריהם, ושרפו ונתעללו בצורה דאין בר אנוש יכול להכיל בשכלו – לא לחינם הקב"ה נתחרט על שברא את הישמעלים כדאיתא בגמרא (סוכה נב ע"ב), וכבר נאמר בתורה (בראשית טז, יב) "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל־פְּנֵי כׇל־אֶחָיו יִשְׁכֹּן", וביאר המהרי"ל דסקין שם, מהו הלשון 'פרא אדם', שהרי צריך לומר 'אדם פרא' – כמו שאומרים אדם עשיר, אדם חכם ולא להפך? וביארו שאצל הישמעאלים המהות שלהם הוא פרא ואחר-כך הוא אדם, והוא פשוט.

וכעת עלינו לברר מהי דעת ההלכה בנושא, מאחר שהיו דברים לעולמים? 

כתב הרמב"ם (הלכות מתנות עניים, פ"ח ה"י): "פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות, והמעלים עיניו מפדיונו הרי זה עובר על לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך ועל לא תעמוד על דם רעך ועל לא ירדנו בפרך לעיניך, ובטל מצות פתח תפתח את ידך לו, ומצות וחי אחיך עמך, ואהבת לרעך כמוך, והצל לקוחים למות והרבה דברים כאלו, ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים". וכן כתב השולחן ערוך (יורה-דעה, סי' רנב ס"ב), ובסעי' ג' כתב כל רגע שמאחר לפדות השבויים, היכא דאפשר להקדים, הוי כאילו שופך דמים.

ומפורסמת המשנה (גיטין פ"ד מ"ו) "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם", ובגמרא הובא ב' טעמים מאי תיקון העולם – טעם הראשון משום דוחקא דצבורא, ופרש"י אין לנו לדחוק הציבור ולהביאו לידי עניות בשביל אלו; והטעם השני הוא משום דלא לגרבו ולייתו טפי, ופרש"י דלא ימסרו עובדי כוכבים נפשייהו וליגרבו ולייתו טפי מפני שמוכרין אותן ביוקר, ונפקא מינה אם יש לו אב עשיר או קרוב שרוצה לפדותו בדמים הרבה ולא יפילהו על הצבור ע"כ. וגבי בעל בפדיון אשתו נחלקו בזה הראשונים והובא בשולחן ערוך (אבן העזר, סי' עח ס"ב) מחלוקת מרן והרמ"א, עי"ש.

וע"כ הרמב"ם (שם הי"ב), כתב הטעם שאין פודין השבויין יתר על כדי דמיהן כדי שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם, ע"כ. וכן פסק מרן השולחן ערוך (יורה דעה, סי' רנב ס"ד), אין פודין השבויים יותר מכדי דמיהם, מפני תיקון העולם, שלא יהיו האויבים מוסרים עצמם עליהם לשבותם. אם כן באמת יש לדון מהו כדי דמיהן – האם זה מחבל אחד מול יהודי אחד, אשר כל נפש יהודית היא עולם ומלואו, הרי אין זה ממון ואדרבא כתב הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פ"ח הל' יז-יח) דיני הקדימה בפדיון שבוים ע"ש, וכעת איננו נוהגים כך אלא רוצים להציל מכל הבא ליד. אך מאידך גיסא מצינו בעם ישראל מה שאמרו חז"ל "אתם קרוין אדם ואין עכו"ם קרוין אדם" (כריתות ו ע"ב), וביארו שלעם ישראל יש הערבות ההדדית לכל יהודי באשר הוא בכל מקום בעולם, אשר נשמת כולם מכיסא כבוד חוצבה ועמדה בהר סיני והצהירה נעשה ונשמע, אם כן ראוי ליתן כל הון בעד שחרור נפש יהודית זכה וברה. בפרט שאנו רואים אשר מוכנים להיכנס ולהסתכן ולמסור נפשם כדי לשחרר יהודים אף שהוא כרוך בסיכון חיים ממש, ועי' בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' מד). ובפרט שנודע לנו שהם מטמאים נפשם וגופם של היהודים שם ברו"ח ובגש"ם, וד"ל.

אך גם על ראשי המדינה לדאוג שיהא מעוגן על ידי אומות העולם שמי שנשתחרר אחת דתו להמית, הוא וסביבתו, בבחינת אוי לרשע ואוי לשכנו, ולא יהיה חילול השם כאילו שיחקו בנו אומות העולם וישובו לסורם. ויותר ראוי קודם לכן שינסו לקדם העסקה, על ידי צמצום הכניסה ההומניטרית לעזה, דבר שהוכח בעסקה הראשונה שהוא יעיל בהחלט, ולכן לא נצטרך לשחרר רוצחים, בפרט ששמענו מהשב"ס שהם כבר חילקו ביניהם החלוקה כיצד לשטות בעמנו ביציאתם מהשבי.

זאת ועוד פשוט וברור הוא שלפי התנאים שמציעים האויבים אין לשחרר חלק מן החטופים והשאר להשאירם למועד בלתי ידוע, דאדרבא זהו כגזירת דין מוות נפשי עליהם, אחר שיראו שכביכול מתייאשים מהם וייקח זמן רב עד שינהלו מו"מ לשחרורם. והגם שיש טוענים שהאויבים שומרים עליהם כדי שישמשו להם למחסה ומסתור, על כל פנים הבאנו הגמרא לעיל ששבי קשה מכולן. וכבר הכריז מורנו הרש"ל, בעל הילקוט יוסף, שעדיף לחלץ מוודאי סכנה מאשר ספק סכנה בעתיד, ובפרט שמצויים בין השבויים חיילי ישראל המסולאים בפז, אשר מסרו נפשם להציל את אחיהם תחת אש תופת כבדה, במסירות נפש עילאית ממש. וכבר האריכו בזה האחרונים טובא ובראשם מרן זיע"א, בתשובתו המפורסמת במבצע אנטבה שראיו ניסים ונפלאות בס"ד. ובשו"ת צי"א (חי"ג סי' ק) וכן בשו"ת שמרו משפט להגרי"ש זעפראני שליט"א וליד"נ הגר"ש בארי שליט"א בשו"ת משפטי החושן (ח"ב סי' עב).