יאיר שלג – דברו אלינו אמת!

קצת על הכותב/ת...

יאיר שלג
הכותב הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן ועיתונאי ב'מקור ראשון'

סוגיה קשה להכרעה

עסקת החטופים היא אחת הסוגיות הקשות ביותר להכרעה שהונחו לפתחנו בשנים האחרונות, ואולי בכל שנות המדינה: על כף אחת של המאזניים מונחים חיי אדם במובן הפשוט והבסיסי ביותר; חייהם של עשרות בני אדם, אחינו ואחיותינו, שנמצאים כבר קרוב לשנה בגיהינום עלי אדמות. רובם שהו כנראה בתקופה הארוכה הזו במנהרות, ללא תנאי מחיה בסיסיים; נתונים לשרירות ליבם של רוצחים ואנסים 'עם קבלות'. מן הצד השני, מכלול הדרישות שמציב חמאס לשחרור החטופים אומר למעשה חזרה מלאה לתנאי ה-6 באוקטובר: מתן אפשרות לחמאס לחזור לשליטה מלאה ברצועה; אמנם לרשותו יעמדו פחות כח-אדם ואמצעי לחימה, אבל הוא יוכל לשחזר את יכולת האספקה של אמצעי הלחימה, ובמהרה יגייס כח-אדם חדש לממלכת הרצח. 

זו דילמה שמביאה לידי מיצוי מקסימלי, כמעט מיתי, את המתח הקלאסי שבין צרכי הפרט, בשיאם, לצרכי הכלל, גם הם בשיאם. זהו גם המתח שבין הצורך והאינטרס המיידי לצורך והאינטרס ארוך הטווח. יש לי עמדה בסוגייה לגופה, וכבר כתבתי עליה במקומות אחרים, ולא אחזור עליה כאן; כי במאמר זה אני רוצה להתמקד באופי השיח על הסוגייה. 

להכיר בכובד הדעה שכנגד

לו זכינו, כובדן הנורא של שתי כפות המאזניים בסוגייה זו היה אמור לעורר שיח של דחילו ורחימו: כל בעל עמדה היה אמור לפתוח את דבריו בהכרה בכובדה של הסוגייה בכלל, ובכובדה של העמדה הנגדית, בפרט; כמעט כמו בית הלל ש-"היו מקדימין דברי בית שמאי לדבריהן" (עירובין, יג, ב). ורק לאחר מכן, באותה תחושת דחילו ורחימו, מסביר מדוע למרות כובד העמדה האחרת, הוא בכל זאת מבקש להכריע מולה. 

למרבה הצער, לא כך הם פני הדברים. אפילו הסוגייה הזו הפכה לחלק מהשיח הרעיל, והדה-לגיטימציה ההדדית, המתקיימים כבר שנים רבות בין שמאל וימין בישראל. 

שני הצדדים לא מדברים אמת

אבל באופן פרדוקסלי, השיח על העסקה גם מגלה לנו הכרה הדדית בעוצמתן של שתי קרני הדילמה, בעצם העובדה ששני המחנות אינם מדברים אלינו אמת. מול החששות הביטחוניים מן העסקה מציגים תומכיה עמדה המבקשת כמעט לזלזל בהם, וטוענים: אין בעיה לחזור לציר פילדלפי תוך כמה שעות; בסך הכל מדובר בהפסקת אש של שישה שבועות, ואחריה נוכל להמשיך ולהכות בחמאס; גם את הרוצחים שישוחררו בעסקה נוכל להרוג בהמשך. מתנגדי העסקה טוענים גם הם טענת שווא, לפיה דווקא הלחץ הצבאי הוא שיכול להביא עסקה בתנאים טובים יותר. 

שני הצדדים משקרים, כנראה במודע. העסקה, לפחות כפי שפורסמה עד כה, כוללת נסיגה מלאה של צה"ל מכל רצועת עזה, והפסקת אש קבועה, שארה"ב נתבעת לערוב לה. אמנם ישנן הבטחות עמומות של המצרים למניעת העברת אמל"ח דרך מעבר רפיח וציר פילדלפי,  אך אם להבטחות האלה היה ערך, הרי שהמצרים יכלו לעשות זאת עד כה. יתר על כן: גם במהלך הדיונים על הסכמי אוסלו, ועל ההתנתקות מרצועת עזה, שמענו הצהרות רמות על התגובה הישראלית במקרה שיופרו ההסכמים. בפועל, בשני המקרים נמשכה הפגיעה בישראל והמדינה התלבטה בדילמה האם הפרות אלה "שוות" חזרה למצב מלחמה; במיוחד כשכל הקהילה הבינלאומית צידדה בכך שישראל לא תגיב במלוא עוצמתה להתגרויות כנגדה. 

מנגד, גם הטענה שרק הלחץ הצבאי הוא שיביא לעסקה טובה ומהירה הוכחה כשקרית. היא אולי הייתה נכונה בראשית המלחמה, אבל בוודאי שאיננה נכונה כיום. האבדות וההרס העצומים של מחבל החמאס ותושבי עזה לא הביאו לגמישות משמעותית בתנאים של חמאס לעסקה. הוצאתם להורג של ששת החטופים שגופותיהם הוחזרו לאחרונה היא הוכחה נוקבת שהלחץ הצבאי דווקא מסכן את חיי החטופים, כאשר אנשי חמאס מזהים שכוחות צה"ל מתקרבים אליהם.  

אם כן שני הצדדים משקרים בטיעוניהם, וזאת מפני שבתוך-תוכם גם הם יודעים שטיעוני הצד השני אכן כבדי משקל. אלא שבמקום להתמודד איתם, הם מנסים לבטל אותם. 

דברו אלינו אמת!

ממילא, רק בקשה אחת אנחנו מבקשים מבעלי העמדות השונות בסוגייה הקשה הזו: דברו אלינו אמת! אל תכחישו את הבעייתיות של עמדתכם באמצעות הכחשה והגחכה של טיעוני הצד השני. יותר מדי מונח כאן על שתי כפות המאזניים מכדי שנרשה לעצמנו לנהל גם את השיחה הזו באופן החלול ורווי הקלישאות שבו אנחנו רגילים לנהל דיונים על עתידנו. אדרבה, אולי אם נשכיל לנהל את הדיון הזה בענייניות ובכובד הראש הראויים לו, נלמד ממנו לנהוג כך גם בשאר תחומי חיינו.